אובדן כושר עבודה הוא מצב שבו אדם כתוצאה מתאונה או מחלה מאבד באופן מלא או חלקי את יכולתו לעבוד ולהתפרנס ברמה זהה לימים טרם האירוע שפקד אותו. אובדן כושר עבודה יכול להתרחש באופן זמני או קבוע כאשר רמת הפגיעה יכולה להיות שונה בחומרתה: לעיתים הנפגע אינו יכול להמשיך לעבוד במקצוע בו עסק טרם התאונה או המחלה, אך יש ביכולתו לעבוד בעבודה אחרת (אובדן כושר חלקי). במקרים אחרים, אובדן כושר העבודה הוא מוחלט  והנפגע אינו יכול לעבוד כלל בכל עבודה שהיא (אובדן כושר מלא). אובדן כושר עבודה מלא מזכה 100% אי כושר עבודה בביטוח לאומי. אומנם מצב זה כביל לזכאות ל 75% (ואף 70%) אי כושר עבודה בחברות הביטוח. לעומת זאת, כאשר מדובר באובדן כושר עבודה חלקי המשמעות היא כי האדם יכול להמשיך לעבוד אך לא כפי שעבד טרם הפגיעה. אובדן כושר עבודה חלקי מזכה גם בפחות מ 100% אי כושר עבודה בביטוח לאומי – כלומר 75%, 50%, 60%, 40% וכו.

התביעה בעבור מימוש זכויות לאובדן כושר עבודה מתרחשת מול שני גורמים:

1.המוסד לביטוח לאומי.

2.חברות ביטוח פרטיות (הן במסגרת ביטוח מנהלים והן במסגרת קרנות הפנסיה).

החלטה על הזכאות לקבלת פנסיית נכות מתקבלת במסגרת וועדה רפואית של קרן הפנסיה והיא הגורם היחיד שיכול לקבוע אובדן כושר עבודה לעמיתי קרן הפנסיה.

הכיסוי בקרן פנסיה סטנדרטית היום כולל מקרים של אובדן כושר עבודה חלקי בשיעור של 25% ומעלה. השכר המבוטח לשכירים לפיו מחושבת קצבת הנכות הוא השכר הממוצע ב-3 או 12 החודשים האחרונים  – לפי הגבוה מבניהם. ההכנסה המבוטחת לעצמאים נקבעת על ידי חילוק סכום ההפקדה החודשי הממוצע ב-16%. קרנות הפנסיה משלמות את קצבת הנכות החל מהיום ה-91 בו אבד כושר העבודה.

הכיסוי בחברת הביטוח הוא בדרך כלל למצב של אובדן כושר עבודה מלא (75% אובדן כושר) אך יש לא מעט פוליסות שמבטיחות גם כיסוי למקרה של אובדן כושר חלקי. הקצבה תועבר לאחר תקופת המתנה של שלושה חודשים (אלא אם בפוליסה נכתב מפורשות אחרת). 

קצבה בגין אובדן כושר עבודה חלקי מחושבת לפי מכפלת שיעור אבדן כושר העבודה בקצבת הנכות המלאה (75% מהשכר המבוטח). לדוגמא – אם הוחלט כי איבדת את כושר העבודה באופן חלקי של 50%, תקבל קיצבה של 37.5%, לפי המכפלה של 50%75%X. הפיצוי המקסימלי בביטוחי אובדן כושר עבודה לא יעבור את ה-75% מההכנסה, גם בביטוחים בקרנות הפנסיה וגם בביטוחים בחברות הביטוח.